אז בטיול שעשינו בחופש, הגענו לאיזשהו מעיין,
אשתי נכנסה עם הילדים, ואני התנדבתי לשמור על המגבות..
מפה לשם,
הגיע זוג עם שלוש בנות, בגילאי שנתיים עד שמונה בערך,
וקרתה שם סיטואציה,
אמנם היא קשורה לזוגיות – אך זוגיות והורות..
די הולכים יחד.
התנהל ביניהם.. דו שיח שכזה..
אני רציתי או להעלם או להתערב..
מניח אותו לפניכם-
(עם המנגינה):
הוא: (במנגינה מאשימה)'למה הבקבוקים הקרים לא בציידנית?
למה הוצאת אותם משם?
היא: שותקת.
הוא: (אותה מנגינה) שאלתי אותך שאלה. למה הוצאת אותם?
למה אני לא מקבל תשובה פשוטה לשאלה שלי?
היא: (בקול חלוש ממש) חשבתי שיותר טוב לשים בחוץ.
שיהיה מקום לדברים אחרים…
הוא: (קול מוכיח) אז למה לא אמרת? למה לא שאלת?
עכשיו בגללך אין מים קרים, הכל התחמם. למה עשית את זה?
היא: שותקת.
הוא: את צריכה לעדכן אותי, להתייעץ, את לא לבד פה……
האמת, ממש ממש רציתי לומר לו:
אחי יש פה ילדים,
יש פה זרים,
זה מקום פתוח..
אתה לא לבד פה…
או .. זה לא ילך ככה.. אתה כועס עליה..
ומשפיל אותה מול אנשים..
לך תרגע, תחזור תדבר יפה..
ורציתי ממש לומר לה-
תדעי שאפשר אחרת…. !!!
זה לא חייב להיות ככה…
אך.. שתקתי.
(לפי אשתי- טוב ששתקתי…..סמכו עליה..)
אז מה היה לנו שם?
הסברים למוח, ישיבה על הראש,
נדנוד לצורך חינוך מחדש,
מערכת הסברה מעמיקה, זוגיות מיוחדת..
סליחה על הציניות. אני לא מתאפק.
היה שם הרס. נקודה.
הרס של תקשורת,
הרס של הזוגיות.
הרס של הילדים שעומדים וצופים.
והרס של האישיות של אשתך-
שאתה ככה מנמיך אותה, מול כל העולם ואשתו.
רגע.
גם אתכם שאלו פעם את השאלה
'למה עשית את זה?'
ביננו, מי ששואל אותנו-
רוצה באמת לשמוע תשובה ?
הו לא !
הוא רוצה התנצלות, חרטה, ירידה על הברכיים,
לשמוע את המילים 'צדקת. אני הטועה'…
שאלות 'למה', שאלות 'הבהרה',
'רק תסביר לי למה..',
כביכול באות לצורך 'למידה',
אך ממש לא.
הרי אם אדם רוצה באמת ללמד את השני,
ניגש אליו בשקט, כדי לא לבייש אותו,
לוחש לו את ההצעה שלו,
בצורה שהכי לא עושה מזה עניין…
משו כמו:
'ממי, אולי כדאי פעם הבאה,
להשאיר ת בקבוקים הקרים בצידנית..?'
או באמת מתעניין – (במנגינה רגועה):
'היתה לך סיבה מיוחדת להוציא את הבקבוקים?'
או בכלל לא מדבר על זה,
לפחות לא כעת,
לא מול הילדים,
לא מול זרים,
ממשיך הלאה,
מקסימום משוחח על זה ברגעים אחרים..
שאלות ה'למה?', במנגינת הביקורת שלהן,
הנן שאלות שליטה, או השתלטות..
לא פחות….
שאלות שבאות להנמיך את מי שמולי…
להראות לו שהוא הורס יל,
את איך שאני רוצה שהעולם יתנהל,
וכמובן ש'אני הצודק' במערכת הקשרים הזו..
(מי שרוצה.. הפרולוג בספר שלי-
בדיוק מספר על אירוע כזה)
תגידו לאן זה לוקח אותנו?
אחת הילדות שלי סיפרה פעם,
שהגננת שלה, שאלה אותה:
תגידי, למה את משחקת בבינבה בשעת הצהרים?
את חדשה פה בגן?
את לא זוכרת שזה אסור?
אה? תעני לי? למה את לא עונה לי?
הקטנה שתקה. לא רצתה להתנצל.
וגם נעלבה…
גם עם הילדים שלנו, וגם בזוגיות,
בא לי להתחנן בפני כל יושבי תבל,
תוציאו לחלוטין את שאלות ה'למה'.
אני אישית נלחמתי עם עצמי המון,
להוציא את זה מהז'רגון שלי..
זה משמעותי לקשר שלי עם סביבתי.
זה משחרר את הקשר ממועקה, מרגשות אשמה,
מתחושת 'אני תמיד לא בסדר'
ונותן מקום להתרחשות אחרת.
מקסימום,
המים יהיו טיפה חמים בטיול,
אך האהבה והקשר בבית,
יהיו פי אלף יותר חמים.
